החלטה בתיק בש"א 432/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (דמ 8534/05) מיום 20.04.06.  פסק הדין הומצא לבא כוח המבקש ביום 26.04.06, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 11.05.06. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה ביום 28.05.06.

2.      בפסק הדין של  בית הדין קמא נדחתה תביעת המבקש לשכר עבודה בגין חודש ינואר 2005, כאשר לטענת המשיב, המבקש לא עבד אצלו בינואר אלא רק מספר ימים בודדים ובגין תקופה זו קיבל את שכרו. בית הדין האזורי קבע כי:

2.1.   המבקש לא ידע להסביר את הסכום הנתבע. הוא גם לא ידע לומר כמה ימים עבד בפועל בינואר. עוד העיד המבקש כי ציין את סכום התביעה על סמך הזמן שעבד, אך אינו זוכר בכמה ימים מדובר.

2.2.   עדות המשיב (המעביד) לא נסתרה.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   ביום 09.05.06 נשלחה בדואר רשום בקשה לרשות ערעור לכתובת: "ביה"ד הארצי לעבודה ירושלים". בקשה זו הגיעה בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

3.2.   ביום 11.05.06 הודיעה מזכירת בית הדין הארצי לבא כוח המבקש על חובת תשלום אגרה בסך 58 ש"ח ובו ביום, נרכשה המחאה בנקאית ונשלחה בדואר רגיל, לכתובת: "מזכירות ביה"ד הארצי לעבודה, ירושלים". המחאה זו לא הגיעה במועדה.

3.3.   ביום 21.05.06, לאחר שלא קיבל מענה מבית הדין, שלח בא כוח המבקש מכתב למזכירות בית הדין הארצי בדואר רשום, כדי לוודא קבלת האגרה במועד.

3.4.   ביום 24.05.06 הודיעה מזכירת בית דין זה לבא כוח המבקש שההמחאה הגיעה באיחור, משום שבהעדר שם הרחוב והמספר, הכתובת שנרשמה על המעטפה עם ההמחאה בגין האגרה, הפכה בדואר רגיל ל"בלתי ידועה", והאגרה התקבלה במזכירות בית הדין רק ביום 23.05.06.

4.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   בית הדין האזורי פעל לפי החוק ואין שגגה בפסק דינו, וגם המבקש איננו מצביע על טעות משפטית או טעות שבחוק.

4.2.   עוד בטרם החלו הדיונים בבית הדין קמא, ידע המבקש כי מדובר בדיון מהיר על כל המשתמע מכך. זאת ועוד. המבקש היה מיוצג בהליך בבית הדין קמא.

4.3.   המבקש לא מצביע על טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

4.4.   הבקשה הוגשה ללא תצהיר.

5.      בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.      על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון:

"... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. ..ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

7.      ככלל, המקובל הוא שתקלה במשלוח כתבי בי-דין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד, אלא במקרים מיוחדים.  כמו כן, משהיה המבקש מיוצג, ניתן היה לצפות שתוגש בקשה כדין, בצירוף האגרה. עם זאת,  בענייננו, המבקש לא זנח את עניינו, וניסה להגיש את בקשת רשות הערעור במועד. הבקשה לא התקבלה לרישום במועד האחרון להגשתו בשל שני פגמים טכניים: הראשון - אי צירוף בולי ההכנסה לבקשת רשות הערעור לצורך תשלום אגרה. והשני - שליחת ההמחאה עבור האגרה ללא ציון כתובת מדויקת של בית דין זה.  אולם, אילו היו מצורפים בולי ההכנסה מלכתחילה, הייתה בקשת רשות הערעור מתקבלת לרישום. כמו כן, המבקש פעל ללא דיחוי, ובו ביום בו נאמר לו כי עליו לשלם אגרה, שלח ההמחאה לבית הדין. מכאן, כי רק בשל טעות טכנית, הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור של מספר ימים.